משפחות מורכבות – טיפול משפחתי מורכב. חלק ראשון
משפחה מורכבת כוללת זוג הורים לילדים מנישואים קודמים, אשר החליטו להקים יחד משפחה חדשה ולפעמים אף ללדת צאצאים משותפים. אני פוגשת משפחות כאלה בשלוש נקודות זמן בחיי המשפחה: בשלב ההתאהבות וההתייעצויות כיצד לחבר את כל חלקי המשפחה. בשלב ההתפכחות הראשונית שבה מתחילים להבין שחלקי הפאזל לא ממש מתחברים ובשלב של ההבנה והשלמה עם המציאות.
Photo by lilivanili, is licensed under CC BY-SA
משפחה מורכבת היא אחד האתגרים הגדולים ביותר בתחום הייעוץ המשפחתי בגלל החיבור הלא טבעי בין מספר זרים המרגישים כל אחד ממקומו, כי אושרו נגזל. כמובן, שיש הצלחות לא מעטות, אך כולן קשורות לעבודה והשקעה רבת שנים, בלתי נגמרת ובלתי מתפשרת.
מהן הסיבות המביאות לאושר והצלחה במשפחה מורכבת, מהן השגיאות הנפוצות מהן כדאי להימנע ובעיקר כיצד לשמור על הזוגיות הנשחקת ע"י רגשות אשמה מול הילדים.
חלק א' – כדור השלג מתחיל להתגלגל
תובנות בשלב ההתאהבות והניסיונות להקמת משפחה מורכבת: זוג ההורים המאוהב מנסה לצרף את הילדים משני הצדדים לחגיגה של אושר ושמחה. שמחת ההורים איננה תמיד שמחת הילדים בעיקר ככל שמדובר בגילאים צעירים.
העובדה שהילדים אוהבים לבלות חלק מזמן אצל בן/בת הזוג איננה מעידה על כך שהם גם ישמחו לחלוק עמו ועם ילדיו, את חייהם. ילדים לא תמיד אומרים את אשר על לבם להורה המאוהב. החשש לאובדן אהבה, להיחשב כחבלן בחיי ההורה, אינטרס לשמירה על צרכים אישיים ועוד. לפעמים הביטוי לקושי מוצג בהפרעות דיבור, סיוטי לילה, מחלות פסיכוסומטיות ועוד. וגם אם הילד יאמר שאיננו רוצה לחיות עם בת/בן הזוג החדש, האם זה יעזור?
בשלב זה המודעות של ההורים הבונים את המשפחה ראוי שתהיה גבוהה לעובדה כי הם מחברים בין זרים מוחלטים, ובאופן די ברור "לטובתם" כופים עליהם להסתדר הן עם המבוגר החדש הנכנס לחייהם והן עם ילדיו שמעתה יהפכו למעין אחים. ההורים מצפים לחבורה עליזה וצוהלת מעין בריידי באנץ' והילדים חשים בלבם כי הם בבית משפחת אדמס. בתקופה זו לרוב ההורים מעתירים מתנות, בילויים, חופשות משותפות, מתוך רצון עז ליצור חוויות משותפות.
מכאן מתחילים לצוץ החסמים אליהם יש לשים לב:
הילדים רוצים להיות עם ההורה שלהם ולבלות אתו את מספר השעות המצומצם אחרי הצהריים ושבת פעם בשבועיים בעוד שההורה דוחף לבילוי עם בת/בן הזוג וילדיו הזרים. גם ילדי בת הזוג החיים בבית רוצים להיות עם אמם ולא באופן קבוע עם בן זוגה ובטח לא תמיד עם ילדיו. המטרה היא ליצור משפחתיות וקרבה אך בפועל זו "משפחתיות מאולצת".
ניסיונות לפתח גישות חינוכיות "יצירתיות" בהן יש מקום הורי לבן/בת הזוג החדש ולראות בו/בה דמות של הורה נוסף. גישה זו מעוררת התנגדות אצל ילד שיש לו שני הורים פעילים. השגיאה הקשה מכל, בעיקר אצל הורים שהתגרשו "רע", היא להציג את בן/בת הזוג החדשים כתחליף להורה הכושל ממנו נפרד ההורה. גם אם עובדתית מדובר בהורה כושל, זה ההורה של הילד. הניסיון, גם הכן ביותר, לטפל בילד "טוב יותר", או "חינוכי יותר", נידון לכישלון צורב ויצור כעס ונתק של שנים בין הילד למשפחה החדשה. הניסיון להציג "הורה חלופי" לילדים, גם ללא מילים, ייתפס כרמיסה של ההורה האחר. ובצד כל זה יש לזכור שחלק גדול מהנתינה הרבה גם אם היא שגויה ומיותרת, נותן בן/בת הזוג החדש. הוא נוטל עליו להתאמץ, להשתדל, ולתכנן שמחות ומקבל "כתף קרה" במקרה הטוב. ילדיו שלו צופים בהשפלתו ונפגעים אף הם וכדור השלג מתחיל להתגלגל. לא פעם, תוך חודשים, מהשמחה של החיבור, מגיעים לנתק שבו האישה אינה רוצה שילדי הגבר כפויי הטובה יגיעו לבית המשותף. הגבר עומד על כך שיגיעו בכל מחיר, כיוון שזהו גם ביתם והמריבות הופכות לתכופות בין בני הזוג.
בלבול והטעיית הילדים- הסלמת ההצגה של ההורה החדש כ"הורה חלופי" והפיכתו לאב או אם חלופיים. במקרים אלה לדוגמא, מתבקשים הילדים הצעירים, לקרוא לבן זוגה של האם שחי עמהם כעת בבית: אבא. האם מסבירה לילדיה, כי יש להם אבא טל אליו הם הולכים פעמיים בשבוע ואבא ירון עמו הם חיים. ילדים צעירים עשויים לקבל את התכתיב הלא נורמטיבי, אך החל מגילאי גן חובה ואילך תגיע תגובה קשה ומורדת. לא פעם ליוויתי בכאב רב את "אבא טל" שנאלץ לשמוע את ילדו קורא לבן זוגה של האם : אבא. יש גברים הפונים לשירותי הרווחה (שנחת גדולה לא תצא מהפניה אליהם) ולרוב העניין מסתיים כאשר הילדים בגן ובבית ספר "חוקרים" את תופעת שני האבות והאם של הילד. הילד מרגיש את הלעג והמוזרות ובמחיר כבד שם קץ למוזרות המשפחתית. המחיר, כמו כל מחיר של עיוות נפשי, יופיע בהווה אך בעיקר, בהמשך החיים.
מה ניתן לעשות בשלב זה?
להימנע ממצבים מלאכותיים של "אושר משפחתי מזויף". ראיה ארוכת טווח של בני הזוג הכרחית. חשוב שהחיבור יעשה באופן איטי ביותר. הבנה שילדי האב באים לראות אותו ולהיות אתו לא עם בת זוגו וילדיה. לא ליצור מצבי הפתעה לילדים, לא להלין יחד את מי שאינו רוצה ללון יחד. קרבה בגיל אינה ערובה לחיבור או לקשר כלשהו. כך גם לגבי מין זהה. שתי בנות בגיל תשע יכולות להיות הפוכות זו מזו לחלוטין. זמן סביר לחיבור של משפחות עם מינון עדין של קרבה הוא כשנתיים. לפעמים זה לא יצליח כלל גם אם מאוד נשתדל, אי אפשר לאלץ אנשים להיות קרובים ואוהבים.
לרדת מ"עץ החלומות" של משפחת חדשה, גדולה ומאושרת ולהסתכל בעיניים מפוכחות על כל הילדים וצרכיהם. לאפשר חופש להורה שחש שמעת לעת הוא חייב להיות עם ילדיו ולא בבית המשותף. להפנים שהמשפחה הקודמת שהייתה לא נמחקה והיא תמיד תחיה בלב הילדים זו ההיסטוריה האישית שלהם. גם אם היה קשה בבית טרום גירושי ההורים הנוסטלגיה והזיכרונות הראשוניים יהיו קשורים לעבר שבו למשפחה החדשה, אין אישור כניסה. בגיל די מבוגר יוכלו הילדים עצמם לערוך הפרדות ולהניח לכל משפחה במקומה. עד אז נדרש מהמשפחה המורכב הרבה סבלנות ואורך רוח.
עצה שאחזור אליה עוד פעמים רבות – לעשות כמה שפחות, להתערב כמה שפחות בחיי הילדים של בן/בת הזוג. יש להם הורים. לא להשקיע מעל ומעבר כי המפלה תהיה קשה מאוד. ככל שההשקעה בילדי בן/בת הזוג סבירה כך גם הציפיות לאושר משפחתי ענק, פוחתות. באופן כזה קל לקבל נתקים, כעסים ולהמתין לילדים שיתבגרו מעט. נתינה רבה מדי שוחקת ולעולם לא תהיה מוערכת ע"י הילדים.
שלמי תודה לכל המשפחות הרבות שאת עקרונות ההתמודדות במסע להקמת משפחה מורכבת הבאתי לכאן ברמת למידת הלקחים. חלק הרב של הנושאים מתאים להתמודדות של הורים גרושים בכלל ולא רק כאלה שהקימו משפחות בשנית. יש הרבה הצלחות אך בצדם קשיים לא מבוטלים. ייעוץ, הכוונה והדרכה נראים לי כהמלצת חובה.
