הרהורים על מערכת החינוך בפינלנד וכמובן מה יכול להתרחש בארץ?- חלק ב'
הפוסט הקודם בנושא אתגרי מערכת החינוך הישראלית למול מערכת החינוך הפינית דן בשאלה מדוע לאחר שני עשורים של מקום ראשון בראש מצעד הדרוגים האירופאי בנושאי חינוך, אין לכך ביטוי משמעותי בהישגי החברה הפינית, בתחומי הכלכלה, הרפואה, המסחר וההיי טק.
בפוסט זה אדון בנושאים שכדאי ללמוד מהמערכת הפינית ולנסות לאמצם בארץ .
photo by Samantha marx is licensed under CC BY -SA
נתחיל בשאלה הזו: מדוע הפינים הבוגרים לא מממשים את הישגיהם הלימודיים בכל תחומי החיים המדידים?
תפיסת האושר לעומת תפיסת העושר – מודל האושר הישראלי דומה למודל האושר האמריקאי בו אושר = לעושר כלכלי. זו אינה תפיסת האושר הפינית. מודל האושר והרווחה הפיני נראה לי כגורם המשפיע על אי הרצון להתבלט בהישגים מרשימים. הפינים חיים בחברה שיוויונית בה למרבית האוכלוסייה יש את כל הנדרש לקיים חיים תקינים ומהנים. אין קושי לרכוש דירה או בית, אין קושי לרכוש בקתת קיץ או בקתת חורף. הפינים מעדיפים להשקיע את כספם ביצירת חוויות אישיות או משפחתיות. השגת "עוד כסף" איננה מטרה בפני עצמה. להערכתי, ייתכן כי תחושת החלוקה הצודקת - "הרבה להרבה" לעומת ישראל בה קיימת תפיסה של "הרבה למעט"- היא כרית הביטחון לה זקוק אדם כדי לנהל חיים שלווים. העושר הלאומי מתחלק בצורה שוויונית למדי ואין פערים עצומים (לפעמים עד פי 30) בין משכורות בראש הפירמידה האירגונית לאילו שבתחתיתה, כנהוג בארה"ב ולצערי, גם בארץ.
מדיניות רווחה עוטפת מלידה ועד שיבה- ההיבט הלימודי- אקדמי; במסגרת מדיניות זו אמנם האזרח הפיני משלם מיסים גבוהים כל חייו, אך נהנה ממתן שירותים חברתיים, לימודיים ותעסוקתיים מקיפים לכל ימי חייו. מילות המפתח הן "אמינות, אמון הדדי ושקיפות". הכספים המיועדים להשקעות בחינוך, יגיעו בדמות כיתות לא צפופות, עזרי הוראה, אקדמיזציה של כוחות ההוראה ומתקני ספורט ראויים. אין בתי ספר מפוארים, אלא פונקציונליים, נקיים מאוד ותקינים. ההשקעה היא פנימה, בכל מובן.
בביה"ס מונחלים ערכים אלה לכלל התלמידים בזכות היחס הפרטני שהוא מקבל ממוריו, בהתעניינות בו כפרט ובמה שעובר עליו כאדם. ניתן סיוע אמתי ורגשי לכל בעיה. מערכת ההוראה מותאמת לצרכי התלמיד והמורים מצדם זוכים למעמד חברתי גבוה ומשכורתם טובה. לימודים אקדמיים הם חינם לכל החיים והמדינה אף תומכת בעלויות שכר דירה בעת הלימודים. מספר ההכשרות המקצועיות והתארים האקדמיים שפיני יכול ללמוד בחייו כמעט אינו מוגבל ובכל גיל הוא יכול להירשם לכל תואר, כולל רפואה בגיל 40.
עם כל זאת, נראה שהפינים מחפשים משהו אחר מאתנו הישראלים... לאחרונה פגשתי בכפר קטן במרכז פינלנד, אישה שתפקידה הוא אשת אחזקה של מספר צימרים. בשיחה עמה התגלה כי היא בעלת תואר ראשון באגרונומיה ומעדיפה את חיי הכפר השקטים ואת פרנסתה הצנועה והשקטה. במונחים ישראליים האישה הזו נתפסת כתימהונית וכבזבוז נוראי של כסף וזמן. שוחרי טובתה היו מנסים למצוא לה משרה מכניסה בחברה מובילה. נהג האוטובוס, השכן ליד, יכולים להיות בעלי השכלה אקדמית רחבה, אך הם אינם עוסקים בה. בחירתם לפרנסה בחיים שונה.
האם מדיניות חברתית סוציאליסטית, משתקת את היזמות האישית? או שמא זו הדרך הנכונה לחיות?
מלחמות כמקדמות יזמות אישית- המעניין הוא, כי שגשוגה של פינלנד הגיע לאחר מלחמת העולם השנייה עת חויבה לשלם לברה"מ פיצויים עבור הסכמתה לתת לגרמנים לעבור בשטח הפיני. לפינלנד החרבה לא היה כסף לשלם והיא התחייבה לשלם לברה"מ במשך שנים פיצויים בדמות; משאיות, מכונות לתעשייה כבדה ואניות. כך נבנתה התעשייה הכבדה של פינלנד. מאז קמה Nokia וקרסה והבלחה של Angry Birds וזהו כמעט... לעומת זאת, ישראל הנמצאת במצב מלחמה תמידי מפתחת את הידע וטכנולוגיות הבסיס שלה בכל העת. רוב פיתוחי חברות ההיזנק נשענות על טכנולוגיות אבטחה צבאיות. רבים מצעירי המדינה, מאותגרים למשך שלוש שנים מחייהם, בכל הטכנולוגיות החדשניות בעולם לאבטחת שלומה של המדינה. לידע הזה ישנם כמובן שימושים אזרחיים נרחבים. פינלנד אמנם חיה בצל איומיו של פוטין, אך נהנית משקט בן יותר מ- 70 שנים.
האם השקט ותחושת הביטחון מחלישים יזמות עסקית ואקדמית? האם תחושת הרעב וההישגיות הישראלית בצד התעשיות הצבאיות המפותחות (רפא"ל ואלביט הן חברות ההי טק הגדולות בארץ) הן המתכון להצלחה הכלכלית של ישראל? האם פינלנד צריכה איום קיומי כדי ליזום?
ערכים תרבותיים ודתיים כמעצבי השאיפות האישיות- אמנם רוב הפינים אינם דתיים, אך לדתם הקלוויניסטית הייתה ויש השפעה רבה על תפיסת החיים הצנועה, על העצוב הפיני המינימליסטי וכמובן על ההסתפקות במועט. סיסמתם של הפינים היא: Finland = Peruna, Silli, ja Vodka שמשמעותה היא: "תפו"א, דג מלוח וודקה זה כל מה שצריך". בשנים האחרונות עם הכניסה לאיחוד האירופי והשגשוג הכלכלי בעקבות כוח הקניה הרוסי, גם בפינלנד בעיקר בערים הגדולות ובערים המזרחיות מנשבות כבר רוחות חדשות של קפיטליזם. הפיני לא רגיל לשאוף למעל ומעבר, להשיג יותר, לרצות יותר מהאחר אינם ערכים פיניים. איש אינו מעז להתהדר ברכושו. בכל הלסינקי יש שתי חנויות יוקרתיות ליהלומים ולתכשיטי יוקרה, השאר צנוע ביותר. לפני שלוש שנים נפתחה לראשונה חנות לואי ויטון בהלסינקי וגם זו לכבוד התיירים ממוסקבה ומטוקיו. הילד הפיני אינו מדורבן להיות הראשון בכיתתו, להידחף בראש, להיות מרפקן או חוצפן. נהפוך הוא: הוא מחונך לעמוד בשקט בתור ארוך ולקבל תשובה שלילית –כסופית. הנימוסים הקלאסים עדיין נשמרים בפינלנד וכך פאנקיסט מנוקב כולו ומחורר בכל גופו יקום לקשיש באוטובוס. התנדבות ונתינה לזולת הם חלק מהחיים לא רק מתכנית הלימודים בכיתה י' הנהוגה בארץ.
האם בסופו של יום, החוצפה הישראלית היא חלק מהמתכון להצלחה של ישראל היזמית?
אתגרים עכשוויים של המערכת החינוך הפינית
החברה הפינית עוברת כמה תהליכים משנים ומעצבים בשנים האחרונות.
photo by Airwolfhound is licensed under CC BY -SA
השינוי הראשון, קשור לגלי המהגרים והזרים החיים בפינלנד וחלקם אף אינו רוצה להיטמע בתרבותה. חלקם באו להיות אורחים לרגע, להוריד את קצפת מדיניות הרווחה המפליגה. מהגרים אלה יוצרים צפיפות בכיתות, חוסר הומוגניות בין ערכי הבית לבין ערכי ביה"ס והחברה, קושי של מורים להתמודד עם קשיים שלא הוכנו לקראתם כיוון שפינלנד איננה מדינת הגירה כמו ישראל.
השינוי השני, קשור לשינוי הלך הרוחות בפינלנד עצמה עקב הקשיים לממן מדינות איחוד כושלות. פינלנד משתתפת במימון הלוואות למדינות כושלות באיחוד האירופאי, באופן יחסי וזהו נטל לא פשוט. לפינים אין מגבית בארה"ב, בונדס, נשות הדסה, כספי ערבויות אמריקאים וכאשר המצב הכלכלי נהיה מתוח או קשה, הפיני חוזר להיות הכפרי הקשוח וקפוץ היד. כיצד מדיניות הצמצום תשפיע על הכלכלה והחברה הפינית, קשה לצפות. האם החינוך המושקע יעבור משבר עקב העדר תקציבים לממנו?
השינוי האחרון איננו חדש והוא בעיה לאומית של כל מדינות צפון אירופה: אלכוהול. נושא מיגור האלכוהול הוא נושא בעדיפות לאומית במערכת החינוך הפינית, כמו נושא ההשמנה המטופל היטב ונושא האובדנות שגם הוא מטופל בשיטתיות.
היי טק וקדמה בפינלנד- פינלנד הייתה הראשונה מבין מדינות האיחוד שחוקקה חוק בו כל אזרח זכאי לקבל אינטרנט במהירות 100 מגה בייט לביתו. נושא היזמות הוכרז כנושא בעדיפות לאומית והממשלה מקצה לכך משאבים בפועל. בפינלנד בניגוד לישראל כאשר הממשלה מכריזה על יעד לאומי, הוא הופך לכזה וזוכה לרוב להצלחה. חממות לטיפוח יוזמות נבנות, מוסדות אקדמיה מעורבים בכל פרויקט אירופאי אקדמאי ומיזמים חדשניים. מענקים ומחקרים רבים מקבלים עידוד ממשלתי רב בצד פיתוח אזורי תעשיית היי טק חדשים בעלי הקלות מס והעדפות רבות.
ברם, בצד הבנתם של ראשי המדינה כי אין די בחינוך מובחר, להבטיח הישגים של אזרחים בוגרים, אם לא קיימת מספיק מוטיבציה לאנשים עצמם לממש את יכולותיהם. האם תצליח ממשלת פינלנד לממש את יעדיה זו תהייה גדולה, שכן רבים מהצעירים היום בעולם (דור ה- Y) אינם רוצים לעבוד שעות רבות, צעירים רבים בעולם אינם רוצים להיות "עבדי ההי טק", עושר פיזי פחות מדבר אל ליבם. האושר האישי, ההגשמה העצמית חשובים לדור הצעיר, יותר מכסף. האם העובדה שצעירי פינלנד מרופדים מלידתם בתנאי חיים נוחים, יהיה חסם לפריצת דרך הדורשת השקעה רבה, מאמץ וויתור על אושר לטובת הישגים?
מאידך בישראל, המובילה מספר 1 בעולם בכמות מיזמי ההיי טק, פער מעמדי הולך וגדל, מתגלעים פערים ושסעים בין זרמים ועדות בחברה הישראלית המורכבת. צעירים רבים שהעושר הוא הגשמת חלומם, נוטשים לטובת "מכה" של ההיי טק בעולם- ארה"ב. ענף היצוא מס'1 של ישראל היה בעבר תפוזי "Jaffa" היום אילו צעירים מוכשרים המקבלים סופר- ויזות לארה"ב.
האם הדירבון להשגת עושר אינו פוגע בסופו של במדינה שלנו? (בעמק הסיליקון לבד, חיים מעל 100 אלף ישראלים) האם ברבות הזמן הפזורה הישראלית בארה"ב וקנדה תהיה גדולה ממספר הישראלים בארצם? (כבר כיום מספר היהודים בארה"ב גדול מזה שבישראל). אלו הן שאלות מהותיות בין עושר לאושר, בהן מתחבטים לא רק צעירים אלא גם ממשלות ושרים.
לסיכום, ההשוואה בין שתי המדינות הקטנות מעניינת, ומייצגת דיאלוג בין שתי עמדות מקוטבות; האם האושר האישי, החופש למימוש עצמי, הרצון לנוע ולהשתנות בחיים ללא מאמץ וההגשמה העצמית הם הדבר החשוב בחיים? הייתכן כי בעצם צעירי פינלנד מגשימים את יעוד המערכת החינוך הפינית המכוונת אותם להגשמה עצמית שהיא לאו דווקא קשורה למיזמים מסחריים או פטנטים? או שאכן הישגים כלכליים ומסחריים, רכוש, כסף, כותרות בעיתונים, מרוץ הישגי רווי אדרנלין של עבודה-בית-ילדים-עבודה, זה האושר הנכסף...?!
מה דעתכם?
