הטלפון לא הבעיה. המוח שלכם – אולי כן?

אנחנו נוטים להאשים את הטלפן כגזלן זמן וכמטרידן. מחקר חדש מגלה שב 89% מהמקרים זה בכלל לא הוא, זה אנחנו.

הנה תרחיש מוכר למדי: התיישבתם לעשות משהו חשוב – לסיים דו"ח, לשלם מיסים, או אפילו לקרוא מאמר בלינקדאין 😅 – ואז באינסטינקט שולחים הודעה קטנה, בודקים מייל, נכנסים לרגע לרשתות, ופתאום עברו 40 דקות ולא התחלתם כלום.

מוכר? גם לי.

הרחיקו את הסלולרי? עדיין תמצאו איך לבזבז זמן-

אז אנחנו כועסים על הטלפון. מאשימים אותו בכל הסחות הדעת. אבל מחקר חדש שהתפרסם ב־Frontiers in Computer Science  אומר:  הטלפון אולי לא הבעיה המרכזית. זה אנחנו.

ד"ר הייטמאייר מאוניברסיטת האומנויות בלונדון ערך ניסוי מעניין: 22 אנשים ביצעו משימות מול מחשב במשך חמש שעות – פעם אחת עם הטלפון לידם, ופעם נוספת כשהטלפון הוצא מהחדר.

נחשו מה? כשהטלפון היה רחוק – הם השתמשו במחשב כדי להסיח את עצמם. כלומר, אם אנחנו מתקשים להתרכז – אנחנו תמיד נמצא דרך להתחמק.

הייטמאייר אומר שברוב המקרים זה אפילו לא בגלל הודעה, רטט או נוטיפיקציה.

ב 89% מהפעמים שאנחנו ניגשים לטלפון – זו החלטה יזומה שלנו. כי פתאום נדמה לנו שפספסנו משהו. כי נהיינו חסרי מנוחה. או פשוט כי שעמם לנו.

ומה הפתרון?

לא מדובר בהתמכרות במובן הקלאסי – אלא בהרגלים, והם לגמרי בשליטתנו. הייטמאייר מציע: אל תתמכרו לרעיון שמישהו אחר צריך "להציל אתכם" מהטלפון.  התחילו בלהיות מודעים לדפוסי השימוש שלכם.

☝️ כשהטלפון היה מחוץ להישג יד – המשתתפים השתמשו בו הרבה פחות.

☝️ כשהם גילו שהוא רחוק – הם עברו לשיחה עם קולגה או הלכו לטיול קצר, ושכחו ממנו בכלל.

חרדה חברתית חדשה- אסור להיראות משעומם או לא עסוק

זה לא רק אנחנו – החברה עצמה מפתחת "חרדה מלהראות בטלן או משועמם". החיים כאילו צריכים כל הזמן להיראות "מדהימים" ומלאי "פעילות". לכן קשה לנו עם עצמנו בזמנים "מתים" או שקטים.אם אתם עומדים בתור בלי לעשות כלום – זה נתפס כעצלנות. אם אתם בוהים בטלפון – פתאום אתם "נראים עסוקים". וזה, חלק מהבעיה. אם מביך, שולפים את הנייד, אם משעמם, כנ"ל, אם משתררת שתיקה מעיפים מבט חטוף במסך כאילו מחכים למשהו חשוב שיקרה.

אז למה כולנו מאשימים את המכשיר? 🤔

1. זה נרטיב נוח – קל יותר לחשוב שהבעיה חיצונית. קל יותר להגיד: "הטלפון שואב אותי" מאשר להודות: "אני לא מצליח להתמודד עם השעמום, החרדה או הדחיינות שלי."

2. זה נותן אשליית שליטה – "אולי אפל ישחררו פיצ'ר חדש שיעצור אותי…".  זו דרך להתחמק מאחריות אישית.

3. כי זה "מה שכולם עושים" – וזה מרגיע. אם כולם נגררים לתוך הטיקטוק או האינסטגרם, אז כנראה שזה "בסדר". אבל נורמלי לא בהכרח שווה בריא.

4. כי קשה להודות שאני קצת מכור. לא בשליטה.

5. כי גלילה מרגישה כמו עשייה או למידה – למרות שזו רק אשליה של פרודוקטיביות. אנחנו אומרים "אין לי זמן" – למרות שפשוט לא השתמשנו בו טוב.

 

הקרב על הקשב-

✅ שגרה יומית בלי טלפון בשעות מסוימות

• חצי שעה בבוקר בלי מסך (לא לבדוק ישר וואטסאפ)

• שעה בערב בלי טלפון ליד המיטה

• זמנים ייעודיים לעבודה ממוקדת – עם הטלפון מחוץ לחדר

✅ אפליקציות ניהול זמן – הפוך על הפוך

אפליקציות שמודדות זמן מסך ונותנות לך לראות מה באמת קורה שם (שוק!).

✅ יצירת "אזורים נקיים מטלפון"

למשל: שולחן אוכל, חדר שינה, חדר טיפולים, זמן עם ילדים או חברים.

✅. להחליף את ההרגל – לא רק למחוק אותו

ברגעים שבהם אתה ניגש לטלפון – תתכנן תחליף:דקה נשימה, הליכה קצרה, כתיבה ביד, שיחה עם מישהו, כוס מים.לא רק "לא לגלוש" – אלא לעשות משהו אחר.

✅ לזהות טריגרים

מתי אתה ניגש לטלפון? כשאתה בודד? מתוח? עייף? עצם ההבנה של הדפוס – כבר מחלישה אותו.

✅ להפוך את זה לאתגר קבוצתי

עם חברים, עובדים או משפחה: שבוע בלי גלילה בערב, או "שבת ללא מסכים".  

✅ להחזיר את הזמן הפנוי לידיים שלכם – במקום ש"ייעלם בגלילה"

ואם אתם הורים או אנשי חינוך – נסו לשאול מתבגרים שאלות כמו:

 🔄האם אתה זוכר מה ראית ברשת?

 🔄כמה זמן באמת בילית שם?

 🔄הרגשת שיצאת מחוזק – או מותש?

לסיכום, לא חייבים לזרוק את הסמארטפון לים.

אלא ללמוד להשתמש בו באופן מודע. לזהות טריגרים ולתת להם מענה.

ואולי, רק אולי – להחזיר לעצמנו שליטה על הזמן ועל תשומת הלב שלנו.