השגרה והשאננות בקשר כגורמים מכריעים לדעיכה איטית בקשר

קשר רומנטי הוא אחד מהקשרים המרכזיים בחייו של אדם, אך לעיתים קרובות הוא סובל מדעיכה וניכור, המתפשטים לאט מבלי שאירע איזה מאורע גרוע באופן בולט. השאננות שנוצרת בשגרה, היא אחד מהגורמים המרכזיים לדעיכה איטית זו. שאננות נובעת מהנחת יסוד שקשר יציב לא ייפגע, גם אם לא משקיעים בו מאמצים ממושכים. אני אציג את השפעותיהן הלא מיטיבות של השגרה, בתחומים שונים של חיי הקשר, ובין היתר את ההשפעה על האינטימיות המינית, חלוקת התפקידים היומיומיים, ואת תסכולי החיים הקטנים שלנו, שיכולים להצטבר לכדי בעיה עמוקה בקשר.

מהי שאננות בקשר?

שאננות בקשר היא מצב שבו בני הזוג מפסיקים להשקיע בקשר בצורה אקטיבית ומודעת. במקרים רבים, מדובר בתחושת ביטחון מזויפת שהקשר יתקיים וימשיך לתפקד גם מבלי תחזוקה קבועה. התופעה הזו עשויה להתחיל כבר בשלבים מוקדמים של הקשר ולהתפתח עם הזמן, כאשר שגרה שוחקת, ריבוי משימות יומיומיות, ואכזבות קטנות גורמים לבני הזוג לתת פחות תשומת לב זה לזה. ברמה הרגשית, היא מלווה לעיתים בתחושות תסכול והחמצה שהולכות ומצטברות לאורך זמן.

השאננות בקשר יכולה להופיע כאשר אחד או שני בני הזוג מרגישים שהקשר 'במקום טוב', אנחנו במקום טוב ויציב ואפשר להפנות משאבים לכיווני חיים אחרים. הבית, בן/ת הזוג יסכימו לכול. אולם לרוב, המצב הזה אינו יציב כפי שהוא נראה. ריחוק רגשי, דעיכה מינית, וחוסר עניין כללי עלולים לתפוס מקום בקשר, וגורמים להתפוררות הקשר בצורה איטית אך ברורה.

דעיכה מינית ושאננות

אחד הסממנים הראשונים לשאננות בקשר, הוא דעיכה באינטימיות המינית. במהלך השנים הראשונות של הקשר, רוב הזוגות נהנים מאינטימיות מינית תוססת שמזינה את הקשר. עם הזמן, מתפתחת שגרה שבה הזוגיות המינית נדחקת למקום האחרון בסדר המטלות. הניצוץ הראשון שהתקיים בתחילת הקשר, דועך בהדרגה.

תמיד יש תירוצים והסברים להעדר המיניות עד בני זוג אומרים לי בטיפול: "אני לא רוצה להרגיש שאני אונס את אשתי, שהיא עושה לי טובה" . אישה שטוענת שנמאס לה לקבל את הגב העייף והמנוכר של בעלה שנכנס למיטה הרבה לפניה. תדירות המגע המיני פוחתת, תחושה של חוסר תשוקה הדדית, ציפייה שהשני יזום את המהלך הראשון למי שנכווה מניסיונות חיזור. התמקדות בנושאים אחרים שאינם קשורים באינטימיות. הצרכים של בני המשפחה האחרים בעיקר הילדים, קשיי העבודה, הופכים לנושאי השיחה השכיחים וממיטים חורבן על הקשר האינטימי.

מחקרים מצביעים על כך שהשאננות בקשר המיני, היא אחד מהגורמים המרכזיים להתרחקות רגשית בין בני זוג. כאשר בני הזוג מרגישים פחות מחוברים פיזית, ישנה גם ירידה בהתחברות הרגשית, ניכור ולבסוף להתפוררות הקשר.

אכזבות קטנות ומצטברות- הרוצח השקט של קשרים

אחד מהמנגנונים המורכבים והרעילים ביותר בדעיכת הקשר הוא הצטברות האכזבות הקטנות. לעיתים נדמה שבני זוג רבים על דברים קטנים וזניחים, אך במציאות, אותן אכזבות קטנות מצטברות לכדי תחושת תסכול מתמשכת. התסכול נובע מכך שכל אחד מבני הזוג ציפה ליותר מהקשר, אך התוצאה בפועל נמוכה מהציפיות.

אותן אכזבות קטנות עלולות להיות חוסר הקשבה, זלזול בנתינה או ראיה שלה כמובנת מאליה, התעלמות מרגשות או צרכים, התעלמות מפניה מינית, בקורות רבות מדי, שכחה של משימות או אירועים שנקבעו. היעלמותן של מחוות יומיומיות קטנות כמו  חיבוק שהיה כשחוזרים הבייתה, קניה של מאכל אהוב, אי-עשיית קפה לבן הזוג בבוקר כפי שהיה מקובל בעבר (Jones & White, 2020).

 מחקרים טוענים כי אכזבות קטנות הן "הרוצח השקט" של קשרים זוגיים. כאשר בני הזוג אינם מטפלים באכזבות היומיומיות, כמו הבטחות שלא מקוימות או התעלמות מצרכים, הימנעויות שונות, הן מצטברות והופכות לכדור שלג רגשי שמביא להידרדרות הקשר. תחושות האכזבה המצטברות קשורות לחוסר תמיכה, חוסר אכפתיות וחוסר אמפתיה. הפסקה של תקשורת במשך היום, נטישות קטנות, ציפיות שהשני יסדר הכול. הצטברותן של אותן אכזבות לאורך זמן, מובילה לכך שכל אחד מבני הזוג מרגיש פחות מוערך ופחות נאהב, גורם המחליש את הקשר הרגשי ויוצר ניכור.

אובדן תחושת השותפות

עם הזמן, ובהעדר השקעות זה בזו, בני זוג עלולים לאבד את תחושת השותפות והחברות שבקשר. בעוד שבתחילת הקשר ישנה תחושה חזקה של "ביחד", עם הזמן שגרה ולחצים עשויים לדחוק את התחושה של שותפות הצידה. כאשר מחלוקות מתגלעות, כעסים כבושים מלווים את הזוג, המיניות דועכת, הסתות ומריבות נהיים חלק מהאווירה בבית, נעלמת השותפות. החיבור נהיה טכני ומשימתי. עמידה בחובות הזוגיות, ללא רגש של ביחד חזק. כאשר השותפות אינה קיימת עוד, תחושת הניכור בין בני הזוג גוברת.

תקשורת לקויה

תקשורת היא הבסיס לקשר בריא, וכאשר היא אינה מתקיימת בצורה פתוחה, כנה ומבוססת על הקשבה אמיתית, מתחילים להיווצר פערים. בני זוג שמתקשים לשתף ברגשותיהם, חסרי סבלנות לשמוע את בן או בת הזוג בצורה אמפתית, או שמתקשרים דרך ביקורת, האשמות או התעלמות עלולים להוביל להתרחקות רגשית. ישנה גם הימנעות פיזית של מגע, יחסי מין, העדר חיבה, שגורמים לעלבון ואכזבה קשים.

חוסר יכולת לתקשר בעיות קטנות בזמן, מוביל להצטברות של בעיות גדולות בהמשך. לרוב, כאשר אדם מנסה להתקרב ולשתף בחוויותיו או בעיותיו ונתקל בתגובות ציניות, מזלזלות, מקטינות, או אדישות, הוא לא יטה לעשות זאת שוב. נושאי השיחה הופכים להיות נושאים "בטוחים" של מטלות וביצוען בכל הקשור לילדים, כסף, עבודה, בגדים, הורים, מכוניות, קניות, דירה ועוד. שום סיכון של העלאת נושא רגשי. עם הזמן, הריחוק יושלם.

קונפליקטים בלתי פתורים- מרירות מאכלת

קונפליקטים לא נפתרים מעצמם והם עשויים רק להתעצם לאורך זמן. במקום לטפל במחלוקות ובעיות בזמן, בני הזוג עלולים להדחיק אותם או להימנע מהתמודדות ישירה, כפי שפורט בנושא התקשורת.  הדבר יוצר מרירות שקטה שמכרסמת את הקשר מבפנים. ריבים חוזרים ונשנים על אותם נושאים מהווים סימן מובהק לכך שקונפליקטים אינם נפתרים כראוי. ריבים שאין אחריהם שיחה והפקת לקחים, יחזרו שוב ושוב. ריבים משתקים כאשר בן זוג אחד מריר ותוקפני ובולם כל אפשרות לקבל משוב מהצד השני, עם הזמן זה יהפוך למצב של סף פירוד.

ישנם גורמים נוספים המהווים סכנה לזוגיות והם לא נראים כאלה בתחילתן. לפעמים להיפך, האם המסורה לתינוק החדש, זוכה לשבחים מכל הסביבה ואף מבעל, אך עם הזמן בן הזוג מרגיש אבוד ונטוש כאשר היא מורידה את הידיים שלו ממנה, מתחמקת מכל חיבוק. תוך כמה חודשים הריחוק המיני יושלם ועמו מרירות. כך לגבי גבר שחוזר בשעות מאוחרות עייף מיום של עבודה. הוא יזכה לשבחים מהבוס שלו, אך ברור שבעשר בלילה אין אפשרות להתחיל לנהל חיי משפחה עם בת הזוג או הילדים. אם תהיינה שיחות, הן תהיינה עם אדם עייף, קצר רוח שרק רוצה לאכול , לנוח קצת וללכת לישון.  ברור שעם הזמן איש לא יצפה לו בשובו ואיש לא ינסה לדבר איתו.

ריבוי משימות ופניה אחד כנגד השני

מצבים כמו שתיארתי למעלה הם רווחים בגלל ריבוי המשימות בחיי היומיום והם גורמים להפקרה של הקשר הזוגי. לאורך זמן, הדינמיקה הזו גורמת לניתוק רגשי והופכת את הקשר למעין "עבודה" נוספת.

מחקרים בתחום מצביעים על המושג "חלוקת קשב" כגורם מרכזי להתפתחות מתחים בין בני זוג. לפי המחקר, כאשר בני הזוג נמצאים כל הזמן במצב של ריבוי משימות, הם מאבדים את היכולת להתרכז אחד בשני, גורם המוביל לפיתוח רגשות שליליים וריחוק.  בני זוג נאטמים לצרכים, לדברים של בן הזוג השני, ופשוט רוצים שהמשימות תתבצענה. לא פעם, מתח מתפרץ ברגעים של עומס רגשי, ואי הסכמות שאין זמן לברר אותן, דבר שגורם לבני הזוג לפנות זה נגד זה, במקום לשתף פעולה.

חוסר איזון בתפקידים בבית

חוסר איזון בתפקידים בבית הוא נושא רגיש ושכיח במערכות יחסים רבות, במיוחד במשפחות עם ילדים. לרוב, חלוקת התפקידים במשק הבית, בטיפול בילדים או בניהול העניינים הכספיים אינו שוויני, ולעיתים צד אחד נושא בנטל העיקרי. כאשר אחד מבני הזוג מרגיש שהוא לוקח על עצמו את רוב האחריות, בעוד השני פחות פעיל, תחושת התסכול מתחילה לצבור תאוצה.

מחקרים מראים כי חוסר איזון בתפקידים יכול להוביל לעומס מנטלי מוגבר עבור הצד שלוקח על עצמו יותר מהעומס. זה לא רק עניין פיזי, אלא גם רגשי ומנטלי. הצד שמרגיש שהוא עושה יותר, מטפל ביותר מטלות, או דואג לניהול הבית והמשפחה, עלול להרגיש מנוצל. התוצאה היא שחיקה רגשית שעשויה להתפתח להתרחקות מבן הזוג שאינו משקיע בצורה שווה.

במערכת יחסים בריאה, יש הבנה כי חלוקת התפקדים איננה יכולה להיות שיוונית בכל נקודת זמן, אלא הדדית ומאוזנת. תרומה מאזנת יכולה להיות רגשית ומנטלית ולא רק פיזית. כאשר חלוקת התפקידים אינה מאוזנת, אחד מבני הזוג עלול להרגיש שהוא נשאר בודד בניהול המשפחה והחיים היומיומיים. תרעומת וכעסים הם רגשות נלווים שנוצרים במצב כזה.

לפעמים, יש מצבים שבן הזוג מתקשה לעזור פיזית: אם האם מניקה וקמה בלילות לתינוק, או בגלל מצב שבו רק אחד ההורים מטפל בעניין כלשהו והשני פחות. הצורך בהכרה והבנת המצב, חשוב לא פחות מעזרה פיזית. הרי אין טעם ששני ההורם יקומו להאכיל תינוק בלילה, אבל הכרה בתרומת האם, חשובה לבריאותה המנטלית ולא פחות לזוגיות. העדר משוב חיובי, לקיחת האחר כמובן מאליו, הם קטלני הזוגיות.

תסמונת "חיים בנפרד"

מצב זה, שבו כל אחד מבני הזוג עסוק במשימותיו היומיומיות, מכונה לעיתים תסמונת "חיים בנפרד" בני זוג שמנהלים חיים בנפרד, גם אם הם גרים תחת אותה קורת גג, נוטים להתרחק זה מזה רגשית ופיזית. המחקר מדגיש את החשיבות של הקדשת זמן איכות משותף, גם כאשר השגרה נראית עמוסה מכדי לאפשר זאת.

לכאורה זה נראה הגיוני שכל אחד ינהל את חייו וידאג למטלות המשותפות כפי שהחליטו בני הזוג, בפועל זו הדרך לפרידה. המציאות של חיי משפחה פעילים יחד עם קריירות בשיאן לשני בני הזוג, מזמנות אין סוף שינויים המצריכים תקשורת אוהדת, מכילה וחיובית, כאשר אחד לא יכול לעמוד במטלות וזקוק לעזרת השני. ב"חיים בנפרד" העזרה תינתן כי אין ברירה, אך עם הזמן היא תלווה במתחים וכעסים שהצד השני אינו מתאמץ דיו לעמוד במטלות ובזמנים. ישנה ציפייה לקבל הערכה על הימים העמוסים מבן/ת הזוג אך גם הם עמוסים ומצפים להערכה והבנה על ההשקעות שלהם. שני בני הזוג יוצאים נפסדים. זוגות מרגישים לא פעם, שהם עושים המון, עמוסים ללא סוף, אין הערכה למעשיהם והם בודדים ושקופים. עם הזמן, הצטברות האכזבות הללו, מחלישה את הקשר הרגשי.

שחיקה רגשית (Burnout)

שחיקה רגשית היא אחת מתוצאות הלוואי של עומסים והעדר תמיכה זוגית בעת הקושי. שחיקה רגשית מתרחשת כאשר אחד מבני הזוג או שניהם מרגישים מותשים נפשית מהדרישות המתמשכות של החיים, כמו עבודה, משפחה, או קונפליקטים חוזרים. כאשר אנשים מגיעים למצב של שחיקה רגשית, הם פחות מסוגלים להשקיע בקשר ובבן הזוג, מה שמוביל לריחוק, או ניתוק רגשי. לפעמים זו תחושה שאני חייב/ת להציל את עצמי ואז בשיא הלחצים והעומס, בן/ת הזוג נוטשים. לא פעם מתרחשת שחיקה רגשית, מעודף הערות וביקורות שליליות על התנהגותו של הפרטנר. לפעמים אחרי שנים של מצב לא פתור, מרגיש בן הזוג המבוקר שהוא פשוט "לא נושם" יותר והוא בניגוד לתחושת הביטחון של האחר, קם ועוזב.

ציפיות לא ריאליות

לעיתים, כאשר הציפיות של בני הזוג אחד מהשני או מהקשר עצמו אינן ריאליות, נוצר חוסר סיפוק מתמשך. ציפיות גבוהות מדי יכולות להוביל לתחושת כישלון ואכזבה, כאשר בן הזוג אינו עומד בהן. לאורך זמן, האכזבה הזו עלולה להעמיק ולהוביל לריחוק רגשי.

תלות רגשית או עצמאות מוגזמת

בני זוג שמפתחים תלות רגשית מוגזמת זה בזה, ומצפים שבן/ת הזוג יספק את כל הצרכים הרגשיים שלהם, או להפך – מפתחים עצמאות מוגזמת תוך כדי התעלמות מבן/ת הזוג – פוגעים בקשר. תלות יתר עלולה לגרום למתיחות, כיוון שכל אחד מרגיש עומס רגשית, ואילו עצמאות יתר עשויה לגרום לניתוק ותחושת זרות.

תלות רגשית מוגזמת גורמת לכך שכל אחד מבני הזוג מרגיש שהקשר הוא המרכז היחיד בחייו, ואינם מפתחים קשרים רגשיים נוספים, עם חברים ובני משפחה. הם מצפים שהצד השני יספק את כל הצרכים הרגשיים שלהם. מצב זה יכול להוביל לתחושת לחץ, תסכול, אכזבה וחרדה, כיוון שכל צד חש שהוא חייב לספק יותר ממה שהוא יכול בפועל ולכן תמיד מאכזב ותמיד לא מספק.

לעומת זאת, עצמאות מוגזמת, בה כל אחד מבני הזוג מתרכז בענייניו האישיים בנפרד מבן/ת הזוג, נוצר בקשר תחושת זרות וניכור. יש כאלה שאף מתגאים במרחק ובהפרדות שהם יוצרים. במקרים אלו, בני הזוג עלולים לאבד את החיבור הרגשי, מכיוון שהם אינם חולקים את תחושותיהם או חוויותיהם. הם אולי צוברים רכוש, חברים אחרים, מגדלים את הילדים, אך ביניהם די שממה.

חוסר התפתחות אישית

כאשר בני זוג אינם מתפתחים אישית, הם עלולים להרגיש "תקועים" וחוסר עניין ואי הבנות קטנות אך מתמשכות בקשר. התפתחות אישית מתבטאת בלמידה, צמיחה רגשית, שאיפות והגשמה עצמית. אם אחד מבני הזוג או שניהם חשים שהם לא מתקדמים, או לא מממשים את הפוטנציאל האישי שלהם, הקשר נתפס כמגביל או מעיק, מה שמוביל לתסכול ומתח מצטבר.

שעמום ורוטינה

שגרה ושעמום הם אויבים משמעותיים בקשר. כאשר הקשר הופך לרוטיני, ואינו מכיל חוויות חדשות, אתגרים משותפים או ריגושים, הוא עלול להיכנס למעין "תרדמת" רגשית. שעמום כזה מוביל לעיתים קרובות לחיפוש ריגושים מחוץ לקשר, מה שיכול לפגוע באמון ולהחריף את הדעיכה. לרוב מצבים אלה נובעים מזניחת החלק הזוגי, הרומנטי, הארוטי של הקשר. החיים סבים סביב מטלות, ועוד מטלות, היערכויות חוזרות על עצמן של השכמות, פיזור ילדים למסגרות, עבודה, איסוף ילדים, מטלות של אחה"צ, השכבות, מטלות של ערב ולישון. כאשר זה נמשך לאורך חודשים, החיים הופכים  עבור חלק מבני הזוג לבלתי נסבלים.

שינויים בחיים

גם ההפך מהווה בעיה, שינויים משמעותיים בחיים, כגון לידת ילדים, מעבר דירה, מוות של הורים, ניתוחים, מוגבלויות, שינויים בקריירה או משבר כלכלי, עלולים להביא לשחיקה בקשר אם לא מתמודדים איתם בצורה נכונה. פעמים רבות שינויים אלו דורשים התאמות רגשיות ותפעוליות, ואם הם לא מבוצעים בהצלחה, הקשר עלול להתרחק ולהיחלש.

כיצד להתמודד עם השגרה והשאננות בקשר?

יש מיליון עצות מה לעשות. אנסה לנסח כמה עיקרים שיהיו קלים לקליטה ועשייה.

אסור לזנוח לעולם את השקעת המאמצים זה בזו גם בתקופות הכי עמוסות. העומס עובר, הילדים גדלים, העבודה מסתדרת ואתם מסתכלים זה על זו ורואים פנים זרות. צריך לעשות ממש מאמץ מודע לשמור על הבילויים המשותפים גם אם יש תינוק בבית. לצאת לארוחה, להתלבש הכי יפה הכי סקסי אחד עבור השני. להיות מודע לשמור על קשר חיובי, רגשי ומיני. צריך לשמר את המיניות, את הזמן המושקע זה בזו, ליזום פעילויות משותפות. צריך לזכור שאדם לא מסופק, יחפש מקורות אחרים לסיפוק ולא כולם יהיו התנדבות עם קשישים.

אוכל לתת בקצרה ארבעה טיפים חשובים:

• לעולם לא להשתעבד למטלות הבית והניקיון עד כדי אפיסת כוחות כל ערב. טעות קריטית. להיות תמיד עייפים, עצבנים או מוזנחים.

• לעולם לא להשתעבד לענייניי הילדים, עד אובדן גמור של החיים האישיים שלכם. מזוטות של הילד בכיתה, שאין בגללן מנוחה ועד בעיות רפואיות גדולות. לזכור שאתם המבוגרים, וכמו בזמן חירום בטיסה אתם אמורים לשים קודם את מסיכת החמצן על הפנים שלכם, כדי שתוכלו לעזור לילדים. זכרו לתמוך בעצמכם ובבן/ת הזוג כדי שכולם יתפקדו.

• לזכור שזוגיות היא מסע ארוך מאוד ואין למדוד אותה אחרי כל מטר. לתת זמן ונשימה זה לזו.

• לזכור תמיד שאין שוויון בין בני זוג, לא יכולה להיות כזו מעצם היותנו אנשים שונים. בין בני זוג צריכה להתקיים הדדיות. לדעת שכעת אני עמוסה יותר, אבל בעוד שנה או שנתיים לבן הזוג יהיה תפקיד הרבה יותר גדול עם הילדים. אני כעת עובד יותר והיא בבית, אבל בעתיד התוכניות שלנו לגמרי אחרות ויהיה איזון.

• ולבסוף, טיפ ענק שלא מצריך שום מאמץ והוא הודיה לעצמי על מי שאני ומה שיצרתי. הודיה ושמחה עם בן/ת זוגי על מי שהוא ומה שהוא כן נותן. שמחה על שלמות המשפחה ובריאות הילדים וידיעה שכל זה יכול השנייה להשתנות. אז לדעת לשמוח במה שיצרנו, במי שאנחנו ובחיים שיש לנו זה עם זו.